<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ב' שער י"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
גרסינן בכתובות פרק אלמנה נזונת [צ"ח ע"ב], איבעיא להו אמר לשלוחו זיל זבין מארעא דילי ליתכא ואזל איהו וזבין כורא. ואמרי' דליתכא מיהא מכור, דמוסיף על דבריו הוא. אבל א"ל דליזבון כורא מארעיה ואזל וזבן ליתכא, המסקנא דמעביר על דבריו הוא, דלא ניחא ליה דליפשו שטרי עילויה. כן דרך רי"ף, שלא כדרך רבינו האיי דאמר (לההיא) [בההיא] דאזל וזבין כורא דמעביר על דבריו הוי. וגרסינן התם [ע"ב] אי אמר דליזבון לחד וזבניה לתרי, קפידא הוי ולא הוי זביניה זביני. אבל אמר סתמא, אפילו מכר למאה מכור. ורש"י ז"ל גריס, אמר לאחד ולא לשנים קפידא אמר לאחד סתמא מאי. ואסקה רב נחמן דלאחד ואפילו לשנים. ואם טעה שליח אין ממכרו ממכר, דכי אמרינן אין אונאה לקרקעות, הני מילי היכא דטעה בעל הבית, אבל טעה שליח מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. כן הלכתא, וכן כתבו ר"ם פרק א' דשלוחין.
